אימון לשינוי משמעותי בחיים, לפי שלבי "ספירלת השינוי"

 

 

תהליך ההרזיה וחיטוב הגוף – עובר דרך שינוי באורח-החיים .בצד השינוי החיצוני של הצרת היקפים וגוף מחוטב ושרירי – הוא גורם גם לשינויים פנימיים במצב הרוח, בדימוי העצמי, במדדים הבריאותיים , בחיוניות ובהרגשה הכללית.

הפסיכולוגים פרנצ'סקה וקלמנטה – חקרו מאות אנשים שהצליחו לשנות את חייהם לטובה, ובנו מודל מעגלי-ספירלי , המדגים את התהליך ההשתנות.

לטענתם- הכרחי לעבור בכל אחד מ-6 השלבים שלו. זהו מעגל דינמי, ובכל שלב ניתן לשהות זמן שונה, שעתיים או שנתיים.

בנוסף- ישנו הבדל בין התהליכים שעוברים אנשים שונים .

על המאמן לאבחן את השלב בו מצוי המתאמן שלו, ולתכנן את מעורבותו בהובלת השינוי, תוך שימוש מושכל  ב"ארגז הכלים"  המקצועי שבידיו.

 

 : להלן 6 שלבי השינוי :

 

• קדם הרהור – אין הכרה בקיומה של בעיה, ואף ישנה הכחשה של המצב. המתאמן כלל לא עסוק בסוגיה, אינו שוקל אפשרות של השתנות, לעיתים מחוסר מודעות שלו לבעיה. אם יוצע לו שינוי – יש להניח שיתנגד .ה"נגד" גובר על ה"בעד".

מנגנונים להתערבות אימונית בשלב 1  : אמפטיה , כבוד והעדר-שיפוטיות. העלאת המודעות. להימנע מלדחוף את האדם לפעולה, אך גם לא להתייאש ! "אני מבינה שאינך מוצא לנכון לעשות שינוי כרגע, ואני מכבדת זאת. במידה שבעתיד תחוש אחרת ותהיה מעוניין...."

 

• הרהור- ישנן מחשבות לגבי המצב אותו רוצים לשנות. ישנה הכרה בבעייתיות שגורמת ההתנהגות המזיקה. נוצר סדק בחומת ההתנגדות, אך עדיין אמביוולנטי ורחוק ממחויבות לפעול. יודע שנדרש שינוי וגם איך אפשר לקדם אותו, אולם עדיין לא מוכן לעשות את מה שצריך.

    הסדק הזה עשוי להיווצר בגלל סיבות פנימיות או חיצוניות, כמו :

    עיון בתמונות שבאלבום ופתאום את לא מאמינה שזו את הנשקפת  

    משם...או: הערה של חבר עמו נפגש אחרי זמן בחתונה או בפגישת-

    מחזור...

    מנגנונים להתערבות אימונית בשלב 2 :

    לא ליפול למלכודת של "היועץ המאיץ". לחכות . כדי לעבור לשלב הבא-

    יש צורך בגיוס אנרגיה רגשית בעד השינוי ( מה שמשתקף במראה, סרט    

    שישפיע, סיגריה בכוס מים וכו'). בנוסף- צבירת ידע, איתור טריגרים

    (=חתונתה הקרבה של האחות/החברה, תוצאות גרועות של בדיקות

    גופניות=סוכר, לחץ דם...) ,ו-הערכה עצמית מחודשת – הם גורמים

    שיקדמו את המעבר לשלב הבא (=חיבור לחוזקות ולהישגים).יצירת "חזון

    אישי" שיצביע על יתרונות השינוי. היכרות עם אנשים שעברו את השינוי

    בהצלחה, זיהוי ומיפוי החסמים העומדים בפני ההתחייבות לשינוי. חיבור

    לערכים ולמשמעות השינוי עבור האדם ("למה כדאי" ?). להגביר הריגוש

    וההתלהבות לקראת השינוי.

 

• החלטה – שלב של גיבוש הרצון והכוונה להשתנות. זהו שלב הכרחי , בו מתכוננים גם מחשבתית וגם מעשית לקראת השינוי.  מגדירים מטרות ומתגבשת תכנית-פעולה. למשל: מבררים פרטים על קבוצות הרזייה, קוראים באינטרנט על שיטות לירידה במשקל. השינוי מקבל קדימות בסולם העדיפויות, וה"בעד" גובר על ה"נגד".

מנגנונים להתערבות אימונית בשלב 3 :

התנתקות מהרגלי העבר, והעמדת השינוי בראש סולם העדיפויות- הינה חיונית, בשלב זה. לחקור את האמביוולנטיות כלפי השינוי ("מה ארוויח ועל מה אצטרך לוותר? מה עלול להקשות עלי |? ") .לעודד את האדם להתחייבות כלפי השינוי, ע"י פרסום הצהרה על כוונותיו וע"י הכנת תכנית-פעולה ברורה ומפורטת.זיהוי מצבי קושי פוטנציאליים וחשיבה משותפת על דרכים לגבור עליהם (למשל: " אשתי היא אופה דגולה, שכל גאוותה על העוגות שהיא מגישה לאורחים..." או "בעלי עושה את הקניות בסופרמרקט,ללא רשימת קניות, כך שבמקרר שלנו ...")

 

• נקיטת פעולה- ביצוע יישומי של מהלכים להשגת המטרה. השקעה ניכרת של זמן , אנרגיה ותשומת-לב בקידום השינוי.  כמו : אכילה מסודרת, רכישת מצרכים דיאטטיים, פעילות גופנית,הפחתת סטרס, מפגשי אימון בקבוצת תמיכה וכו'.

מנגנונים להתערבות אימונית בשלב 4 :

לעזור במציאת חלופה בריאה/רצויה להתנהגות הבעייתית. חיוני שינוי בדפוסי החשיבה, וכן עיצוב של סביבה התומכת בשינוי (אנושית+פיזית). העשייה אמנם הכרחית אך אינה מספיקה כדי להשיג שינוי קבוע בהרגלים. לשם כך יש לתמוך בהתמדה בהכנה שלפני ובתחזוקה של ההישגים. נסיגות הן חלק אינטגראלי של התהליך...צעדי-קאיזן וחגיגת-הניצחונות-הקטנים. לעודד טיפוח יחסים עם מי שמתמודדים מול שינוי דומה.

 

• שימור- שימור ההישגים הינו אתגר קשה בפני עצמו. מעין "ריצה למרחקים ארוכים", והתגברות על פיתויים . נדרש להפנים שרק ההתמדה  באורח החיים החדש- תשמור על התוצאה המחמיאה. האיומים השכיחים: לחצים חברתיים, מצבים מיוחדים, אתגרים פנימיים. שימור ההישג הופך עם הזמן ל"איזור נוחות" בעצמו...

מנגנונים להתערבות אימונית בשלב 5 :

חיזוק ההכרה לפיה 'נפילות' הן נסלחות ומהוות חלק מוכר מהתהליך.ה'נפילה' היא עיכוב זמני, שלא מונע את המשך ההתקדמות.

איזכור המניעים לביצוע השינוי. הצבעה מכוונת על ההישגים שהושגו.

חיזוק תחושת המסוגלות והאמונה ביכולת להשתנות. עיצוב ושימור הסביבה התומכת. תרגול ותמרוץ לאימוץ הרגלים רצויים, במקום ההרגלים הישנים והמזיקים. יצירת רוטינות חדשות. להתכונן מראש לקראת מצבים בעייתיים (=חתונה, ליל-הסדר, נסיעה לחו"ל...)

 

הסיום מגיע כשמוטמעים השינויים באורח החיים של האדם, כך שלא נדרש להשקיע מאמץ מיוחד כדי לשמר אותו. ההרגלים הקודמים כבר לא מהווים פיתוי או איום קבוע.

ישנם שינויים שלעולם לא יגיעו לשלב זה, ויידרשו תיחזוק תמידי, גם אם ברמה הולכת ופוחתת.

 

• נפילה- שלב הכרחי בכל תהליך של שינוי. ההתקדמות אינה לינארית, בדר"כ. זה לא מעיד על כשלון, אלא מהווה חלק מהתהליך. לרוב נדרשים מספר ניסיונות עד שמגיעים לתוצאה המקווה. ה'נפילה' דורשת גיוס מחדש של הכוחות, והפקת לקחים: מה הביא לכך שהתרחשה נפילה, ואיך ניתן להקטין את סיכויי התרחשותה בעתיד.

מנגנונים להתערבות אימונית בשלב 6 :

מתן לגיטימציה לקושי שבשימור ההישג. התייחסות לכישלון כאל הזדמנות ללמידה. 'נפילה' (כמו: זלילת ארוחת חג עשירה) – לא הופכת את השינוי ל"אבוד", ואינה מבטלת את כל מה שהושג עד אז. לא לראות בהתמודדות "הכל או לא כלום". לחזק את "תמונת העתיד המיטבית", החזון והערכים המובילים. חיזוק המסוגלות האישית לאור התוצאות שהושגו . עובדתית :כמעט כל מי שעושה שינוי – חווה גם 'נפילות'. יחד עם זאת- כל ניסיון התמודדות- מלמד ומשפר את הסיכויים להצליח בניסיון הבא. להמשיך לטפח סביבה ומערכות יחסים תומכי-שינוי.

בכל מקרה- סיכוייו להצליח של מי שנוקט בצעדים לקידום שינוי- גדולים פי 2 מאלו של מי שלא נקט במהלך כזה, כך שכדאי לא להתייאש.